הסטטיסטיקה לרוב מיישרת את כולנו. היא יכולה לנבא בסבירות מפתיעה עם איזה כלה נתחתן, כמה נרוויח בהינתן הפרמטרים הרלוונטים ומתי נגיף הקורונה יתחיל את הישורת כלפי מטה (על פי מייקל לוויט פרופ' לביולוגיה וסטטיסטיקה, ממש עוד מעט). אז למה לעזאזל היא לא יכולה לנבא הצלחה של שחקנים שאנחנו אמורים לדעת עליהם הכל: מגודל הציפורן השמאלית שלהם ועד כמה הם מגרדים באוזן בין זריקות עונשין (לפני שנה שמתי לב שלא מעט שחקנים עושים זאת. תפתחו עיניים ותודו לי אחר כך)?

התשובה הקצרה היא שזה לא רק תלוי בהם. כתבתי בעבר שיש התקדמות מאוד גדולה של צוותי האימון בליגה מבחינת התמודדות עם יותר מפרוספקט צעיר אחד בו זמנית. ישנן קבוצות כמו הבולס או אטלנטה שצריכים לעבוד עם 5-6 צעירים כאלה במקביל. מכיוון שכך, יותר מנהלים מחפשים, מהם התכונות אותן ניתן ללמד בסבירות גבוהה יותר ומה פחות. אם המוק דראפטים של השנה מלמדים אותנו משהו, זה שמעולם לא נראתה התעלמות כה גדולה מסטטיסטיקה כמו השנה. ברור שאי קיום הטורניר תרם לזה משמעותית. אך עשו לי טובה, כמה שחקנים פצועים נבחרו על סמך מספר משחקים מועט ביותר בבחירות גבוהות (קיירי, גרלנד שנה שעברה, זאיון). המציאות היא שרוב הסקאוטים פחות מתרגשים מסטטיסטיקה ויותר נסמכים על מדידות, ידע אנליטי מתקדם, מודיעין ברמה צבאית על חיו של המעומדים והבנה עמוקה מהם צרכי הקבוצה. כשאין זאיון או אפילו מוראנט ברור בדראפט הזה, מנהלים מנסים להיזהר מלהביא שחקן שישבש את הכימייה הקבוצתית או שיישב על עמדה פקוקה בקבוצה. שחקן הצעיר שלא משתלב, נראה רע ברזומה של GM.

אני לא מתיימר להיות סקאוט מקצועי. אלוהים עדי שאין לי את כל המידע שיש להם. אני לא ממש יודע מי מהמועמדים פסיכי שמכה בחורות שמפריעות לו בבר, או אלו שקמים בחוסר חשק כשהמאמן קורא להם לראות וידאו. אין לי מושג מי עובד בשעות המוקדמות של הבוקר כדי להוסיף לעצמו אלמנטים ומי נזרק על הספה ללילות לבנים של "ליג אוף לג'נדס" עם ההום בויס צמוד למגשי פיצה ובירה.

בנוסף קשה לדעת איך לפצח את עניין הכימייה עם המאמן. מאליק מונק לא הבריק בשארלוט, אך בחייאת, כמה אפשר לרמוס שחקן עם כזה פוטנציאל. האם אי פעם קיבל הזדמנות אמיתית לראות מה הוא שווה לאורך זמן? אפילו 15 משחקים עם 36 דקות משחק? קאם רדיש נראה כל כך מזעזע עד ה-20 המשחקים האחרונים העונה, אך מאמנו לא וויתר. זה נתן לו מוטיבציה וביטחון שאין כמותם. אתם מבינים, לא כולם הם זאיון או דונצ'יץ' שקמים כל בוקר ויודעים כמה הם טובים מהתחרות שמולם. ה-NBA הוא מקום קשה, צפוף ואגרסיבי. אם לא תצוד, תינצד Hunt Or Be Hunted

לכן אני מזהה השנה מגמה בה המוקים מסודרים על בסיס פוטנציאל גופני ושני תחומים שמסתבר ש-GMים פחות מאמינים שניתן ללמד וכדאי להגיע איתו מוכן: 1. ראיית משחק. 2. הגנה. היינו חושבים ששנה אחרי שאימפריית הקליעה מהמפרץ ירדה מגדולתה (זמנית?) ואחרי שטריי יאנג קובר אותם מהחצי, יחפשו קבוצות קליעה. אבל מצחיק כמה שהליגה הולכת שבי אחר טרנדים ממש כמו העדרים שרצים לתפוס את השמלה החדשה של ורסצ'ה. שני הטרנדים הבולטים עכשיו: שחקן הכנף החזק והארוך שיוכל בשנים הקרובות לעשות הגנה על היאניסים, סיאקומים, באמים, לברונים ולוקות. ומאידח כאלה שגם יכולים להוביל כדור בהתקפה. יש בזה הרבה הגיון. כשפורוורד מוביל כדור אז אתה משחרר את הגארדים להכין את עצמם לקליעה או הליכה לסל ללא הצורך בלהוביל כדור. הדבר נכון במיוחד במתפרצת כשקליעת השלוש בה הוא נשק קטלני במיוחד. אך מה לגבי קליעה מבחוץ?

מתוך המוק של Tankathon, מה-12 הנבחרים הראשונים, רק 2 שחקנים קולעים מעל 35% לשלוש ברמת המשחק הנחותה בה הם נמצאים (אובי טופין, טייריס הליברטון). אתם גם רשאים לבדוק כמה מהם עם פחות מ-30% לשלוש. פשוט לא בא לי להביכם. אגב הרשימה הזאת כוללת שני סנטרים (וויסמן ואוקנגוו), 7 גארדים (אדוורדס, למלו, קול אנת'וני, קיליאן הייס, הליברטון, אר ג'יי המפטון וטייריס מקסי מקנטקי) ו-2 כנפיים (אייזיק אוקורו, אובי טופין). האם רוב החברה האלה מחביאים כרגע את קליעתם ושומרים אותה לרמה הבאה? ברור לי שחלקם לא משחקים בקבוצות עמוסות כוכבים. אין כאן את דוק או קנטקי של שנים קודמות, שהיו שולחים בין 3-5 שחקנים לדראפט. אז חלקם ככוכבים יחידים נאלצים לזרוק הרבה בסוף שעון, או לחלופין לשחק בליגות פיסיות כמו בניו זילנד או בצרפת. ברור לי ששחקן כמו אנתוני אדוורדס, כשישחק ליד שחקנים טובים ויעלה לקליעות חופשיות, ישפר את אחוז קליעתו (למרות שהסטטיסטיקה מראה שגם אותם קולע באחוזון 12). אבל מה תגידו על אייזיק אוקורו שמתואר כשחקן הרביעי בטיבו בדראפט על פי ESPN או שביעי ע"פ טאנקת'ון. שחקן הגנה אדיר בגובה 6"6 שמתואר כסוג של מת'יס ת'ייבול? ת'ייבול קלע 36% משלוש בוושינגטון ונבחר מקום 20. אוקורו קולע ב-29% משלוש ב-2.5 ניסיונות למשחק ומסומן כטופ 5? בואו תסבירו לי איך זה יעבוד ב-NBA? באיזה קבוצה שחקן כנף בגובה 1.98 שאינו מוביל כדור ואינו מסוגל לקלוע מבחוץ יוכל להישאר על המגרש? ימי טוני אלן נגמרו ושארלוט עדיין בוכה על מייקל קיד גילכרייסט.

יש יותר קלעים טובים בחצי השני של הסיבוב הראשון. אז בואו נביט בשלושת הקלעים שאני מאמין שהם הטובים בדראפט הקרוב:

3. דווין ואסל, פלורידה סטייט, סופמור, 7"6, 195 פאונדס, SG/SF

דווין הוא 3D נהדר. מה שמיקל ברידג'ס עושה בימיו הטובים בפיניקס. הוא קלע השנה 13 נק' ב-49% מהשדה, 41.5% משלוש ו-74% מהעונשין. הוא עוד לא נראה מוכן להפוך לעושה משחק או יוצר מרכזי בקבוצת NBA. אבל הוא בהחלט יוכל להשחיל אותם מבחוץ. לא הייתי נלחץ מהאחוז מעונשין שהוא נמוך ביחס לקלעים מסוגו. הוא מגיע באופן נדיר לקו. במשחק היחיד ששרץ על קו העונשין קלע 8-10. ההגנה שלו כבר מצויינת גם ברמה הקבוצתית וגם האישית. אמור להיבחר בין 10-15.

2. סאדיק (צדיק) ביי, וילנובה, סופמור, 8"6' , 216 פאונדס.

עוד פוטנציאל 3D מצויין. סאדיק הכפיל השנה את ממוצע הנקודות למשחק וקפץ מ-37% משלוש ל-45% בכמעט 6 ניסיונות למשחק. מה שמרשים אותי בזריקתו זה חוסר המאמץ (מרמז על טווח). הוא גם שיפר את אחוזיו מעונשין ל-77% ונראה פיזית ונפשית מוכן לרמה הבאה. ג'יי רייט מאמן וילנובה לא טועה הרבה כשהוא שולח את שחקניו לדראפט (ג'וש הארט, ג'יילן ברונסון, דווינצ'נזו, אריק פסקל, מיקל ברידג'ס) והוא מקפיד לגייס שחקנים בעלי אופי טוב. עדיין לא שולט בכדור. בכניסותיו לסל מעדיף להוריד את הראש ולשחק בולי-בול בצבע מאשר להשתמש בכדרור ואתלטיות. כרגע בחירה 20-30. לדעתי שווה לפחות 10-15.

3. ארון ניסמית', וונדרבילט, סופמור, 6"6, מוטת ידיים 10"6, 213 פאונדס, SG\SF

מה שעוד שנה במכללה עושה. במיוחד תחת מאמן יסודי וחכם כמו ג'רי סטקהאוס. אחרי שפיתח את דור הזהב של הראפטורס (סייקום, ואן פליט, נורם פאוול ועוד) סטקהאוס בנה מחדש את משחקו של ניסמית' בונדרבילט והפכו לשחקן שמאיים על הסל בחדירה קליעה או סיום בטבעת, אבל בעיקר כזה היודע לנוע ללא כדור. ניסמית' הפך משחקן חמישייה\ספסל בוונדרבילט, לכוכב שהיה אמור לזרוח עד סוף העונה אלמלא התגלה שבר מאמץ חריף ברגלו. הוא סיים את העונה. שיחק רק 14 משחקים. לא המגן הכי זריז ואנרגטי, אבל עושה כל כך הרבה דברים טוב כולל זריקה חלקה כמו חמאה במורד קורסון. סקורר ברמח אבריו. קלע העונה 23 נק' ב-51% מהשדה, 52% משלוש ו-83% מעונשין. כרגע מסומן לבחירה 15-25 בעיני שלא בצדק. הייתי בוחר בו כטופ 10 מובהק.